חורבת קרתה - שמורת טבע קטנה ומקסימה

בכניסה הצפונית לעתלית נמצאת שמורת חורבת קרתה – שמורת טבע קטנה ומקסימה עם תצפית לים, ארכיאולוגיה ופריחה מגוונת. הטיול מעגלי ואורכו כשעה בנחת.

לאחר שהגענו למקום, נחנה בחניון לימור (מסומן באות P  במפה). ליד המזנון שבמקום ניכנס לחורשת האקליפטוסים ונחצה אותה מערבה (דרך אפיקו היבש של נחל אורן), לעבר שלט של רשות הטבע והגנים בכניסה לשמורה. כאן נחבור לסימון שבילים כחול (לאורכו פזורים מדי פעם שלטים עם מספרים, שריד לתקופה בה חולקו דפדפות מידע למטיילים בשמורה), ונעלה בעלייה קצרה ותלולה לעבר בריכת המים שבראש הרכס, כאשר גרם מדרגות קצר משלים את הטיפוס לגג הבריכה. מכאן נשקפת תצפית מרהיבה של 360 מעלות, אך האלמנט המרשים ביותר הינו מבצר עתלית הנראה ממערב לנו. מבצר זה נחשב לאחד המבצרים החזקים ביותר שהקימו הצלבנים בארץ ישראל, ומאחזם האחרון בארץ. זמן קצר לאחר נפילת העיר עכו בשנת 1291 בידי הסולטן הממלוכי אלאשרף איבן קלאון, נטשו הצלבנים את עתלית ללא קרב והפליגו מכאן בספינות לעבר קפריסין – סיום ל- 193 שנות שלטון צלבני בארץ ישראל (שהופרעו רק לשנים ספורות לאחר תבוסת קרני חיטים). כיום המצודה נמצאת בשטח צבאי סגור, ולנו נותר רק להתרשם מהתצפית המרהיבה (מסומן כחול במפה).

בולטות מאד בנוף גם בריכות המלח, אליהן נשאבים מי ים. זהו אחד משני המתחמים העיקריים בארץ המשמשים לייצור מלח, ובחורף יש כאן שפע עופות מים החורפים בארץ, כולל להקות הפלמינגו הוורודים המרהיבים. צפונית אלינו ניתן לראות את אפיק נחל אורן, מגדלי השמירה של מחנה המעפילים בעתלית, וברקע העיר חיפה. במזרח בולט הר הכרמל (ובמיוחד מגדל אשכול באוניברסיטת חיפה) ובדרום ארובות תחנת הכוח בחדרה.

לצד בריכת המים נמצאת צומת שבילים, עם שביל מסומן שחור המוביל למגרש חנייה ממערב לגבעה. אנו נמשיך על גב הרכס, השופע פריחה עונתית ברוב חודשי השנה – חצבים, נרקיסים, רקפות, חרציות ועוד – כל אחד בעונתו. עד מהרה נראה מצד שמאל של השביל פתחי "מערות" חצובות (מסומן ירוק במפה). מבט בוחן יגלה לנו שמדובר למעשה על אורוות חצובות מהתקופה הצלבנית, כאשר בתוך האולמות יש שקתות חצובות עבור הסוסים. מדוע הוקמו האורוות כאן על הרכס? הליכה של כמה עשרות מטרים דרומה תגלה לנו שרידי מצודה צלבנית קטנה – מצודת דוסטרי (או לה-דטרוא). כאן הייתה תחנת משמר שחלשה על מעבר אסטרטגי המקשר את מבצר עתלית עם הדרך הראשית. המצד נהרס בהתקפה מוסלמית בשנת 1220 (מסומן בסגול במפה). מצודה זו היא שנקראת כיום בשם חורבת קרתה.

במרחק קצר דרומה מסתתרת מערת קבורה חצובה בסלע, ואחריה נרד למעבר חצוב בסלע בציר מזרח-מערב (מסומן חום במפה), המאפשר גישה נוחה לעגלות לעבר מבצר עתלית. כאן נפנה שמאלה ונגיע לצומת שבילים כחול-ירוק. נמשיך שמאלה עם הסימון הכחול ,ובקצה הרכס נפנה שוב שמאלה ונלך למרגלות הרכס צפונה. ליד בסיס שלט ירוק קטן, נישא את עינינו שמאלה ונראה במצוק הכורכר העליון סימנים מוזרים החצובים בסלע, כעין עיגול ומקל נטוי. כאן למעשה חרותות האותיות ע' ות' בכתב פניקי קדום. זה המקום להזכיר כי שמה ההיסטורי של עתלית אינו ידוע והאתר אינו נזכר במקרא. האם הקדמונים ניסו לחצוב כאן את שם העיר? איננו יודעים. האותיות החרותות בסלע משכו את דמיונם של ערביי האזור, שסיפרו על דרוויש מוסלמי חובב מוסיקה, שהסתובב באזור עם תוף ושני מקלות, והפיץ את בשורת האיסלאם. באזור זה הוא נפגש עם עובדי אלילים שזעמו עליו וביקשו להרגו. הדרוויש התפלל לאלוהיו, ואירע לו נס כאשר הוא מצא מקלט בסלע ויצא לחופשי. למי שלא מאמין לסיפור – ניתן לראות עד היום את "התוף ושני המקלות" החצובים בסלע. (מסומן אדום במפה).

בסמוך ומצפון לסימנים החצובים יש כוורות דבורים, אותן נאגף בזהירות מימין (ממזרח) וניכנס חזרה לחורשת לימור בדרכנו לרכב (למעוניינים, בדרום החורשה יש מעט מתקני משחק לילדים).

רמת קושי – קל. העלייה מנחל אורן לתצפית בריכת המים קצרה ותלולה, ושאר השביל נוח (לא מתאים לעגלות). למעוניינים בעלייה פחות תלולה, ניתן לעלות לתצפית מהחניון המערבי.

משך הליכה משוער – כשעה במסלול מעגלי.

הוראות הגעה אל חורבת קרתה

ממנהרות הכרמל נצא מערבה אל מחלף חיפה דרום ונמשיך בכביש החוף עד מחלף עתלית. במחלף נפנה לכיוון עתלית, נפנה שמאלה בצומת שאחרי המחלף (אם ממשיכים ישר, אחרי כחצי ק"מ – לפני הרמזור – מגיעים לחניית כורכר נוספת ממנה ניתן לעלות לחורבת קרתה בשביל השחור), וכ- 100 מ' דרומית לתחנת הדלק נפנה ימינה לחניון לימור – נקודת ההתחלה.

הכביש סואן יחסית, ולכן ביציאה מחניון לימור מומלץ לפנות ימינה ולהסתובב חזרה בכיכר הראשונה בעתלית.

למגיעים למסלול זה מדרום יש לנסוע בכביש החוף עד למחלף עתלית ולהמשיך כמתואר לעיל.